עמיחי רדזינר

עבודתו של דוד עוסקת בנושא אקטואלי ביותר: מעמדה של הכתובה במציאות המשפטית והחברתית של ימינו והתאמתה לה. דומה שרבים עדיין סבורים, בטעות גמורה, כי לכתובה אין מקום משמעותי במשפט הישראלי. העבודה מנתחת את כל מופעיה של הכתובה בחוק ובפסיקה האזרחית, ובכך מפריכה הנחה שגויה זו.

הניתוח של החומרים מתבצע ברמה גבוהה, והקורא רואה מול עיניו דיון ייחודי למדי בסוגיות הלכתיות המתבצע בבית המשפט האזרחי. עם זאת, מעלה העבודה שאלה עקרונית: בהינתן שהכתובה משולמת לאשה בעת מות הבעל או בעת גירושין, מה היחס בינה ובין צוואה והסכמי ממון? האם בכלל יש מקום לכתובה במקרים אלה? העבודה שלפנינו עוסקת בהרחבה בשאלות אלה, ומראה את הבעיה שקיימת בחוסר האחידות שבפסיקה, בפרט בזו של בתי הדין הרבניים. בכך יש תרומה משמעותית לסוגית הכתובה בימינו – הלכתית ומשפטית.

העבודה כתובה באופן ברור ומסודר, וניכר שמחברה השקיע לא מעט באיתור המקורות ובניתוחם. לאור זאת, היא קיבלה ציון גבוה: 93. אין לי ספק שמדובר בעבודה שראויה בהחלט לקבלת 'פרס תיגר'.